כל כמה זמן צריך לשפץ חליל ?

בשונה מניקוי, כוונון ושימון אותם מומלץ לבצע אחת לשנה, הצורך בשיפוץ נקבע לפי מצב הכריות. ככל שהכריות מתיישנות, הן נחלשות ומאבדות מגמישותן, דבר המגביל את היכולת לאזנן כראוי (הן דולפות יותר ויותר). כאשר הן מגיעות למצב שכבר לא ניתן לאזנן כראוי יש להחליפן. ישנם מתקנים המבצעים החלפת כריות בלבד. עם זאת, החלפת הכריות מאפשרת "לאפס" את החליל (לבצע שיפורים במכניקה, לאזן את גבהי הכפתורים ועוד) ולכך נועד השיפוץ. פרק הזמן בין שיפוץ לשיפוץ תלוי בגורמים רבים כגון חומציות הזיעה והבל הפה של הנגן, הרגלי הנגינה שלו ותנאי מזג האוויר להם נחשף החליל. פרק הזמן הממוצע לשיפוץ הוא 3-5 שנים.

האם ניתן להחליף ראש לחליל או שהראש המקורי עדיף ?

ראש הוא החלק החשוב ביותר בחליל. הראש הוא המשפיע ביותר על הפקת הצליל. ישנם אומנים המתמחים בייצור ראשי חלילים בלבד ברמה גבוהה משל יצרני החלילים. "ראש טוב" הוא דבר יחסי להרגלי הפקת הצליל של הנגן ולחליל עצמו (ראש המתאים לנגן או לכלי מסויים לא בהכרח יתאים לנגן או לכלי אחר). כאשר מחליפים את ראש החליל, עשוייה להידרש התאמה פיסית של הראש לחליל (לא כל החלילים באותו הקוטר).

"החליל ניגן מצויין בהתחלה, ואחרי זמן קצר הוא התחיל לנגן גרוע"

בתעשיית החלילים חלה ירידה משמעותית באיכות העבודה. לכך אחראים הביקוש הגובר לחלילים (הצורך  בייצור מוגבר ומהיר), המחסור בפועלים מיומנים והצורך להוזיל את עלויות הייצור כדי לעמוד בתחרות עם חלילים אסייתים זולים בהרבה.
 איזון הכריות הוא עבודה טרחנית מאוד הלוקחת זמן רב, ולכן מתקנים ופועלי ייצור רבים בוחרים להתפשר או לעשות קיצורי דרך, דבר הבא לידי ביטוי לאחר זמן קצר, אם לא באופן מיידי.
 כדי להמחיש את הדבר: נניח, לצורך הדוגמה, שנגן יכול לחוש בדליפת אוויר מ- 7% דליפה ומעלה. אם המתקן הביא את הכריות לרמת סתימה של 94% (כלומר 6% דליפה) קיים טווח ביטחון של אחוז אחד בלבד בטרם יחוש הנגן בבעייה (עם הירידה הטבעית בסתימת הכריות). אם, לעומת זאת, המתקן הגיע לרמת סתימה של 98%, קיים טווח ביטחון של 5%. זהו טווח ביטחון גדול בהרבה. בשני המקרים, כאשר הנגן מקבל את הכלי, הוא חושב שהכלי בסדר. עם זאת, ברור שבמקרה השני החליל ינגן היטב במשך יותר זמן.
 כריות סטנדרטיות הן גמישות ונהוג להשתמש בחום, לחות ולחץ כדי להתאימן לארובות החליל. דבר זה יכול לפצות על חוסר דיוק בעבודה, אך עד גבול מסויים. חברות החלילים ומתקנים רבים עוברים את הגבול הזה, וכך, כאשר הכרית נחשפת ללחות (עם נגינת הנגן), היא מתנפחת וטביעת הארובה עליה יוצאת ומהר מאוד היא אינה סותמת.

למה הכוונה כשמדברים על חליל "כבד" או חליל "קל" ומה עדיף ?

הכוונה לעובי הצינור (לא לקוטרו אלא לעובי הדופן). בדר"כ קיימות 3 מידות עובי: " 0.014(בחליל קל),  "0.016 (חליל רגיל)   ו- " 0.018 (בחליל כבד). ככל שהחליל כבד יותר נדרשת תמיכה רבה יותר בנשיפה כדי לנגן בו. כלי כבד טוב (בו כל מסת החומר רוטטת בנגינה) ייתן צליל גדול ועמוק יותר מכלי קל ממנו. חליל קל ייתן צליל קטן יותר. במקרים רבים זיווג של ראש קל לכלי כבד וראש כבד לכלי קל ייתן תוצאה טובה (כגורם מאזן).

האם חליל זהב טוב יותר (או מקצועי יותר) מחליל כסף ?

לפני שאנו עונים על השאלה, יש לזכור שאיכות החליל נקבעת לא רק לפי החומרים ממנו הוא עשוי אלא גם מסטנדרט הבנייה שלו ומטיב הראש.
בהתייחסות לחומר בלבד, נאמר שכל חומר נשמע שונה, ושאין כאן עניין של טוב יותר או פחות אלא של התאמת הצליל לטעמו של הנגן. כאן נראה לנו מתאים להרחיב את הדיון בנושא החומרים מהם עשויים חלילים:
בראשית דרכו היה החליל עשוי עץ – חומר שהתאים בהחלט למוסיקה קאמרית שבוצעה ע"י מספר מצומצם של נגנים. כאשר קמו התזמורות הסימפוניות מרובות הנגנים (והרעש) נוצר הצורך בחליל שיפיק צליל חזק יותר, ואז עברו למתכת. (גם היום קיימים חלילים מעץ, אך השימוש בהם מוגבל).
החלילים הפשוטים עשויים מניקל כסף (למרות השם אין בסגסוגת זו כל כסף) ומצופים בכסף או בניקל. מניסיוני ציפוי הכסף עדיף על ציפוי הניקל (החוסם את הרזוננס).
הכסף, מפיק צליל עמוק ועשיר יותר מהניקל כסף, ומחירו רב יותר. לכן בחלילים פשוטים ניתן לעבור מחליל שכולו עשוי ניקל כסף (ומצופה בכסף) לחליל שבו הראש בלבד עשוי כסף ושאר החליל עשוי ניקל כסף, או לחליל שהראש והגוף עשויים כסף והכפתורים עשויים ניקל כסף.
חלילים מקצועיים (שאינם מעץ) עשויים מכסף בלבד או ממתכות יקרות יותר כמו זהב או פלטינה.
הכסף מפיק צליל מבריק יותר מהזהב והזהב מפיק צליל כהה יותר. בחליל זהב קשה יותר לנגן צלילים גבוהים בפיאניסימו.
את הפלטינה קשה לי לאפיין, שכן ניסיתי רק חליל אחד וראש אחד מפלטינה. התרשמתי שלפלטינה התנגדות גבוהה יותר.
אף בחלילים מקצועיים משלבים בין מתכות שונות:
חברת החלילים "פאוול" מייצרת חלילים מאאורומייט (יצירת פלטה אחת מחיבור פלטת כסף לפלטת זהב דקה יותר, שממנה יוצרים את גוף החליל). האאורומייט מפיק צליל ביניים שהוא שילוב של עומק וברק.
השימוש בחלילי זהב הוא רב ביותר בתזמורות. כמעט כל חלילי הזהב בארץ הם עם כפתורים מכסף (דבר המוזיל את עלות החליל בכמה אלפי דולרים).
פעמים רבות מרכיבים ראש זהב על חליל כסף. מניסיוני ראשי כסף לא נשמעים טוב על חלילי זהב. ראשי עץ, לעומת זאת, עשויים להישמע מצויין.
כיום קיימים חלילים העשויים מחומרים נוספים. יצרניהם ממליצים עליהם בחום אולם הם נדירים ביותר, ואנו לא נדון בהם.

מה תוכל לומר לי על חליל "אין ליין" לעומת חליל "אוף סט" :

במושגים "אין ליין" ו"אוף סט" הכוונה למיקום של כפתור הסול. ב"אין ליין" הכוונה שכפתור הסול נמצא בשורה אחת עם יתר כפתורי הגוף, וב"אוף סט" הכוונה שהוא בהיסט משאר הכפתורים (החוצה יותר). קיימת סטיגמה כאילו ה"אין ליין" מקצועי יותר מה"אופסט". זוהי שטות מוחלטת.
ניתן להזמין חלילים מקצועיים בשתי הצורות. למבנה ה"אופסט" שני יתרונות:
א. קל יותר להגיע לכפתור.
ב. מבחינה מכנית הדבר מוריד עומס מן הציר עליו ממוקמים הלה והסי במול (שכן אז הסול והסול דיאז הכופל נמצאים על ציר נפרד, בעוד שבמבנה ה"אין ליין" כל 4 הכפתורים נמצאים על אותו הציר, דבר העלול ליצור בלאי רב יותר בציר, עם התיישנות החליל).
למעשה החלילים הראשונים נבנו ב"אופסט". היה זה לואי לוט שהמציא את ה"אין ליין" כדי לייעל את תהליך הייצור (הדבר חסך צורך בהלחמת שני פוסטים (עמודים תומכים) ובציר נפרד לסול).
לסיום נציין שבארה"ב קשה יותר למכור חליל מקצועי שאינו "אין ליין".

האם הצרה או הרחבה של ראש חליל משפיעה על הצליל ?

התאמת ראש לחליל היא דבר מקובל. מובן שרצוי לבצעה אצל בעל מקצוע בעל הכישורים והכלים הנדרשים לכך. במקרה כזה לא ייגרם כל נזק לראש. כאשר הראש צר מדי, יכול הדבר להשפיע על טיב הצליל המופק מן החליל (בשל בריחת אוויר או פגיעה ברזוננס). אגב, הרחבה של ראש העשוי זהב
היא מסוכנת שכן הצינור עלול להתבקע לאורכו. לכן מעדיפים להימנע מכך ע"י הדבקת טייפ על קצה הראש.

האם חליל עם חורים טוב יותר (או מקצועי יותר) מחליל בלי חורים ?

ראשית, החורים בחליל אינם הופכים אותו למקצועי יותר. את החורים בכפתורים המציאו הצרפתים, והאמריקאים אימצו את הרעיון בהמשך. מרבית הכלים מיוצרים בשתי הצורות.
היתרונות של חורים:
א. קל יותר לנגן רבעי טונים (לאלה מאיתנו שבכלל עושים זאת).
ב. בחליל עם חורים קל יותר לאוויר לצאת מהארובות שאיננו סוגרים בלחיצת כפתור, שכן הכפתור מפריע פחות (כי יש חור במרכזו).
ג. החורים מאפשרים תיקוני אינטונציה עדינים, בהם לוחצים על כפתור בחלקו האחורי בלבד כך שהוא לא לגמרי חוסם את הארובה. על פי רוב משמש נגני תזמורות.
החסרונות של חורים:
א. החור הגדול במרכז הכרית פוגע ביציבותה ומקשה על איזונה.
ב. הידוק הכרית לכפתור נעשה באמצעות טבעת המוכנסת בלחץ, דבר שלאורך זמן מעקם את הכפתור ומרופף את הטבעת.
ישנם מורים הסבורים שטוב לו לתלמיד מתחיל שינגן על חליל עם חורים, דבר המקנה הרגלי אחיזה נכונים. אני איני מסכים עימם, שכן אז התלמיד אינו יודע אם כישלון בהפקת הצליל נובע מנשיפה לקויה או מאי כיסוי החורים כראוי.
החורים בכפתורים ניתנים לסתימה באמצעות פקקים. ישנם חלילנים המשאירים פקק אחד או שניים באופן קבוע (בדר"כ בסול ו/או בפה דיאז).
לסיום נציין שקשה יותר למכור חליל מקצועי בלי חורים.

איזה חליל עדיף – "פאוול" או "מורמצו" ?

ברמות הגבוהות של חלילים השיקול של רמת הבנייה הוא פחות רלוונטי לגבינו (כי החלילים כולם בנויים ברמה גבוהה) ואנו נתמקד יותר באופי הצליל, בהפקתו ובנוחות הנגינה בחליל – בהתאם לטעמנו האישי.
חלילים מן הרמות הגבוהות אינם נמצאים בדר"כ בחנויות (בייחוד לא בארץ), והם מוזמנים ישירות מן החברות כמו "חתול בשק". הזמנה כזאת לוקחת מספר חודשים (חברת "פאוול", לדוגמה, מתחייבת לספק את החליל תוך 5 עד 10 חודשים. בשנות ה- 70 התחייבה החברה על 8 שנים לאספקת כלי).
לכן כדאי לחלילן המעוניין לרכוש חליל כזה לפנות לחלילנים בעלי חלילים דומים, ולבקשם שייתנו לו לנסות את הכלי.
חברת "פאוול", למשל, מאפשרת לנגן להחליף את ראש החליל עד שנה מיום הקנייה.

מהו חליל בעבודת יד ?

למעשה כל החלילים מיוצרים בעבודת יד, ולא ע"י רובוטים כמו בתעשיית המכוניות. כאשר מדברים על "חליל בעבודת יד" מתכוונים לחליל בסטנדרט בנייה גבוה יותר (חליל מקצועי). בחליל כזה כל שלבי הייצור יבוצעו בדיוק וברמת עבודה גבוהים יותר, הן מבחינה מיכנית (התאמת החלקים) והן מבחינת איזון הכריות.

האם נכון שכל עוד הכלי עובד עדיף לא לגעת בו ?

במידה מסויימת זו הנחה נכונה, אבל רק במידה מסויימת. אמנם נכון שהתעסקות מוגזמת או לא מקצועית עם הכלי אינה מביאה כל תועלת ולעיתים אף עלולה להזיק. מצד שני, תחזוקה שנתית היא חשובה בעיקר משום שהשמן בכלי הוא בעל אורך חיים מוגבל. כאשר השמן מתייבש הוא חושף את הכלי לחלודה ולבלאי מוגבר. היעדר שמן מגדיל את חיכוך הכפתורים בצירים, ומאחר והצירים, בהיותם עשויים פלדה, קשיחים מהכפתורים, הם מרחיבים את הקוטר הפנימי של הכפתורים ונוצרים חופשים מיותרים. אמנם תהליך זה אינו קורה בין לילה, אבל במשך הזמן...
בנוסף, החלודה גורמת לפינים להיתקע, ואז חילוצם דורש כוח רב שעלול לפגוע בצירים ובכפתורים.

מהו שיפוץ כללי של חליל ?

בעקרון שיפוץ כללי הוא התיקון המקיף ביותר שניתן לעשות לכלי, מעין "חידוש ימיו כקדם".
השיפוץ מבוצע אחת למספר שנים (בממוצע כ- 4 שנים), לפי מצב הכריות (כאשר הן אינן סותמות במידה מספקת והן קרועות או איבדו את הגמישות כך שלא ניתן לאזנן בצורה מספקת), וכולל את הדברים הבאים:
נגינה על החליל ובדיקתו (בנוכחות הנגן) כדי לקבוע האם ניתן וכדאי לשפץ את הכלי.
"הכרות עם הכלי" – נגינה עליו, בחינה של כל חלקיו לפני פירוקו (מבחינת הכלי ניתן
    ללמוד רבות על הרגלי הנגן כגון: האם הוא רגיל ללחוץ חזק על הכפתורים, עד כמה
    זיעתו או הבל פיו חומציים ועוד)  ומדידת מידת הפתיחה של הכפתורים ומידת המתח
    של הקפיצים כדי לדעת למה הנגן רגיל.
ניקוי קופסת הכלי ותיקון הקופסה במידת הצורך ובמידת האפשר (כולל הדבקת
   לבדים למניעת תנודות מוגזמות של הכלי בתוכה).
פירוק הכלי למכסימום חלקיו (כולל פתיחת מערכות הכפתורים ע"י הוצאת הפינים).
סילוק הכריות, הלבדים והשעמים הישנים מן הכפתורים ופקק ראש החליל.
ביצוע מרבית ההלחמות (במידת הצורך).
יישור ארובות (במידת הצורך).
הוצאת דנטים (דפיקות בגוף הכלי) ויישור כפתורים.
טבילת כל חלקי הכלי בחומצה לניקוי כסף/זהב והברקתם באופן ידני.
פתרון בעיות מיכניות או חופשים מיותרים בכפתורים ויישור צירים.
הרכבת מערכות הכפתורים תוך שימונן.
החלפת קפיצים פגומים (במידת הצורך).
התאמת ראש וזנב לגוף (במידת הצורך).
הדבקת לבדים ושעמים חדשים על הכפתורים.
התקנת פקק חדש בראש החליל.
התקנת כריות ואיזונן (מתבצע במספר שלבים, בהתאם לסוגי הכריות וכולל בדיקה
   בנגינה לאחר כל שלב).
הדבקת ניירות כיוון והפרדה (במקרה הצורך).
איזון היחסים בין הכפתורים.
איזון המתח של כל קפיץ וקפיץ (להרגשת שוויון ונוחות בלחיצה על כל כפתור).
שימון כל הכפתורים והרכבתם הסופית תוך קיבוע ברגים וצירים כך שלא ייפתחו מעצמם.
איזון מידות הפתיחה של הכפתורים.
בדיקה סופית של הכלי ונגינה עליו.
הברקת הכלי.

מהו טיפול שנתי בחליל ?

בעקרון טיפול שנתי הוא ביצוע תחזוקה של הכלי. מעין "טיפול 10,000".
מומלץ לבצע את הטיפול אחת לשנה גם כאשר הכלי מנגן היטב כדי לצמצם את מידת הבלאי של החליל ולשמור על הכריות. הטיפול כולל את הדברים הבאים:
נגינה על החליל ובדיקתו (בנוכחות הנגן) כדי לקבוע האם ניתן וכדאי לבצע את הטיפול.
"הכרות עם הכלי" – נגינה עליו, בחינה של כל חלקיו לפני פירוקו (מבחינת הכלי ניתן
    ללמוד רבות  על הרגלי הנגן כגון: האם הוא רגיל ללחוץ חזק על הכפתורים, עד כמה
    זיעתו או הבל פיו חומציים ועוד) ומדידת מידת הפתיחה של הכפתורים ומידת המתח
   של הקפיצים כדי לדעת למה הנגן רגיל.
ניקוי קופסת הכלי ותיקון הקופסה במידת הצורך ובמידת האפשר (כולל הדבקת
   לבדים למניעת תנודות מוגזמות של הכלי בתוכה).
פירוק הכלי למכסימום חלקיו (כולל פתיחת מערכות הכפתורים ע"י הוצאת הפינים).
טבילת כל חלקי הכלי בחומצה לניקוי כסף/זהב והברקתם באופן ידני.
ניקוי הכריות.
פתרון בעיות מיכניות או חופשים מיותרים בכפתורים ויישור צירים רק כאשר אין ברירה.
הרכבת מערכות הכפתורים תוך שימונן.
חידוש הדבקות של לבדים ושעמים שנחלשו.
הרכבת הפקק בראש החליל.
איזון כריות והחלפת כריות קרועות (מתבצע במספר שלבים, בהתאם לסוגי הכריות
   וכולל בדיקה בנגינה לאחר כל שלב).
הדבקת ניירות כיוון והפרדה (במקרה הצורך).
איזון היחסים בין הכפתורים.
איזון המתח של כל קפיץ וקפיץ (להרגשת שוויון ונוחות בלחיצה על כל כפתור).
שימון כל הכפתורים והרכבתם הסופית תוך קיבוע ברגים וצירים כך שלא ייפתחו מעצמם.
איזון מידות הפתיחה של הכפתורים.
בדיקה סופית של הכלי ונגינה עליו.
הברקת הכלי.

מה ההבדל בין טיפול שנתי לשיפוץ ?

הטיפול השנתי מבוסס על פשרות המוכתבות ע"י מצב הכריות והכלי. בשיפוץ שליטת
   המתקן גבוהה בהרבה, שכן ניתן לבצע פעולות "איפוס" של הכפתורים והכריות הינן
   חדשות ולכן מגיבות יותר.
קיים הבדל בהיקף הטיפול. השיפוץ מתבצע ברזולוציה גבוהה בהרבה מאשר
   בטיפול השנתי (בכל שלב מושקעת עבודה רבה ומושלמת יותר).
הטיפול השנתי מתבסס על התשתית הקיימת (עובדים עם מה שיש). בשיפוץ מחליפים
   את התשתיות הקיימות בכאלה חדשות (כריות, לבדים, שעמים...).
בשיפוץ "הכל כלול". בטיפול שנתי המחיר אינו כולל החלפה של כריות/פקק
   ראש/קפיצים, התאמת ראש/זנב, הוצאת דנטים והלחמות. על כל אלה משלמים בנפרד.
בשיפוץ (בו מידת השליטה של המתקן בכל מרכיבי התיקון היא רבה יותר) ניתנת
   שנת אחריות על העבודה שבוצעה בכלי. בטיפול שנתי האחריות היחידה היא לגבי
   תפקוד הכלי בזמן מסירת הכלי.
השיפוץ הכללי יקר יותר מהטיפול השנתי (נובע מההבדלים בהיקף העבודה
    והשימוש בחומרים).